שרון כהן דולה - מטפלת ברפואה סינית, נשים, הריון ולידה, מנחה מוסמכת בקונסטלציה משפחתית מערכתית. - פיזיותרפיה לרצפת האגן
מה אני מציעה לך:

פתח דבר: בלימודיי הכשרתי כדולה לפניי כ 17 שנים פגשתי לראשונה את יהודית שריג ז"ל. הייתה לי הזכות ללמוד מהאישה שעשתה מהפכה ושינוי גדול בחיזוק ושיקום רצפת האגן בהריון ולאחר הלידה.

"הטבע תיכנת את דינמיקת הלידה בצורה הבאה: התכווציות הרחם פותחות את צוואר הרחם ודוחפות את התינוק לצאת ממנו החוצה. ואז באחת הכול משתנה, תחושה חדשה מופיעה: "הצורך לדחוף". ברגע זה, ביחד עם התכווציות הרחם ובמקביל להן מתכווצים שרירי הבטן העמוקים (הרוחביים והאלכסוניים), בכיווץ רפלקס הדומה להקאה. ואמנם ניתן להבחין בעובדה שנשים המקיאות בזמן הלידה יולדות מהר מאוד...עוצמת כיווץ הרפלקס כל כך אדירה שלא ניתן לחקותה ע"י שום כיווץ רצוני (אלו הם חלק מדבריה של ד"ר ברנדט דה - גאסקה מתוך ספרה "לידה ואימהות".

בספרה עטור הפרסים, היא מנסה להחזיר את היכולת להקשיב לגופנו וללמדנו כיצד ניתן ללדת תוך גרימת נזקים מנימליים לאותה רצפת אגן שתצטרך ללוותנו בנאמנות כל חיינו. שהרי הטבע היא אומרת דאג לכך שהתינוק יצא מהרחם ולא אתו, דרך רצפת האגן ולא איתה. על הדרך הנכונה להתכונן ללידה ולעברה בשלום, כמו גם על הדרך לטפל בה לאחר הלידה נדבר בטקסט חשוב זה.

לפני הלידה: כדאי להשים דגש על שני נושאים חשובים שיכינו את היולדת ללידה" טיפול בכל הגוף, כולל רצפת האגן , וכיוון התינוק למנח ומצג תקינים ללידה. הטיפול בגוף כולל: תזונה נכונה, פעילות גופנית מתאימה, נשימה נכונה והתייחסות לרצפת האגן.

הנשימה- שמירת היכולת לנשום נשימה לבטן, למרות התארכותם של שרירי הבטן ולמרות גדילת הרחם עם התפתחות העובר (נוכחות המקשה על הסרעפת לנוע בצורה תקינה בזמן הנשימה) חשובה הן לאם והן לתינוק. כאשר אנו נושמים לבטן בית החזה שלנו לא נע. הוצאת האויר מתבצעת על ידי שרירי הבטן הרוחביים והכנסה האויר דרך הסרעפת. לפיכך בזמן הוצאת האויר הבטן תכנס פנימה, תידחוק כלפי מעלה את הסרעפת והאויר ינשף החוצה. כיוון שאין חללים בחלל הבטן שלנו גם אברי חלל הבטן והאגן חוזרים ויורדים למקומם.

בזמן נשימה מאומצת כל התהליך נעשה בצורה חזקה יותר, גם בית החזה מתנפח באויר וכדי להוציאו כהלכה אנו נזקקים לשרירי בטן טובים במיוחד. נשימה המתבצעת רק בבית החזה ללא שיתוף הבטן, תהייה נשימה רדודה, המפנה יותר מדי CO2. נשימה כזו תעלה לנו את האנדרלנין ותעודד את אי שקט נפשי, מצבי רוח קיצוניים ורגישות יתר. בזמן ההריון כדאי לתרגל נשיפה מהבטן 0אין צורך לנפחה בזמן השאיפה, גם כך היא מתוחה דיה ואין זו מטרתנו למתוח אותה עוד יותר).

מטרת התרגילים היא כפולה:

1) לא לאבד את היכולת לנשום נכון (כפי שקורה לנשים רבות לאחר ההריונות) וכדי שניתן יהיה להשתמש בנשימה מהבטן בעיקר בזמן הלידה, אך גם לאחריה.

2) כדי לחזק את שרירי הבטן הרוחביים במטרה למנוע מהבקע הפזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים, הנוצר עם גדילתה של הבטן, להיהפך לקבוע. בקע זה מחליש מאוד את הקיר הקדמי של חלל הבטן ומפתח בעיות משניות בגב וברצפת האגן. בנוסף שרירי בטן רוחביים טובים ישמרו על יציבה נכונה וימנעו כאבים מיותרים בגב ובאגן.

הטיפול ברצפת האגן - טיפול זה נעשה בשתי צורות:

האחת תירגול השרירים שלה  במטרה לשפר את השליטה בהם, (כאשר שליטה מתייחס לא רק ליכולת הכיווץ הנכון שלהם אלא גם ובעיקר להרפייתם) מטרות נוספות תהיינה לחזקם ולהעלות את הסיבולת שלהם משני טעמים:

א) כיוון שבמשך ההריון הם נוטים לסבול מרפיון בגלל שמצד אחד הורמוני ההרין, הפרוגסטרון והרלקסין, גורמים לגמישות יתר של רקמות החיבור שלהם (כהכנה ללידה) ומצד שני העומס עליהם גובר עם העלייה במשקל העובר.

ב) כיוון שבזמן הלידה, עם מעבר התינוק בתעלת הלידה, הם נחבלים ומאבדים מכוחם (באפן זמני בד"כ אך לעיתים באופן קבוע . בעיקר עם הלידה היתה קשה במיוחד). מאליו ברור לנו שעדיף לאבד למשל 20% מתוך - 100% כוח שריר ולא 20% מ- 60% כוח שריר, מה שמותיר אותנו עם שריר חלש במיוחד.

השניה היא מתיחת פתח הנרתיק לקראת סוף ההריון כדאי לבצע הגמשה יומיומית של הפרינאום, באמצעות עיסוי או מכשיר האפי - נו, במשך כאשר דקות, באמצעות שמן שקדים, במטרה להגמיש אותו. ההגמשה אמורה להקל את מעבר התינוק דרך רצפת האגן ולמנוע את הצורך בחתך מבוקר או הקריעה הלא מבוקרת שלו.

הטכניקה מבוססת על מתיחת חלק התחתון של הנרתיק (אזור העובר את מירב במתיחה בלידה) מתיחה עדינה ארוכה ואיטית שלו (ע"י הישארות באותו כיוון מתיחה מספר דקות) המארכיה את רקמות החיבור החזקות באזור זה. כל נסיון למתוח בצורה של תנועות מהירות וקצרות היא בזבוז זמן ומאמצים כיוון שאין לה כל השפעה על רקמות החיבור ובדרך כלל היא גורמת להתכווצות הגנתית של השרירים באזור, לבצקות ולאי נוחות.

עידוד התינוק להתבסס באגן בעמדה נכונה (עם עורף קדמי) - בלידה ראשונה כבר במהלך החודש האחרון מתארגן התינוק לקראת הלידה ומבסס את חלק גופו שיוביל בלידה. מאחר וצורת הרחם היא אגסית (החלק הרחב למעלה והצר למטה) ברוב ההריונות מתבסס התינוק עם ראשו כלפי מטה (כי לישבן ולרגליים נחוץ יותר מקום). בלידות חוזרות, כאשר לרחם כבר צורה של תפוחית  ההתבססות עשויה להתרחש רק כאשר מופיעים הצירים. המכוונים את העובר כלפי צוואר הרחם. כאשר ראש העובר מתבסס עם עורף קדימה (OAׂ הלידה תהייה קצרה וקלה יותר מאשר אם הוא מתבסס עם עורף אחורה (OP) כיוון שאז יאלץ לעשות 3/4 סיבוב לפני שיוכל לצאת במקום 1/4 סיבוב.

כדי לעודד את העובר למנח עורף קדמי יש להרבות בתנוחות עם רכינה קדימה. מאחר וגב התינוק כבד יותר מגפיו הוא ינטה להתערסל עם גבו כנגד דפנות הבטן וכך הוא יציג את עורפו קדימה. כל ישיבה או שכיבה אחורה יעודדו אותו להתבסס עם עורף אחורה.

בזמן הלידה: חשוב לזכור כי ככל שננוע יותר בזמן הצירים כך איכותם תהיה טובה יותר מבלי לצמצם את המרווחים בינהם ויאפר לנו להתאושש ולאגור כוחות. כי תהליך ירידת העובר לתעלת הלידה ימשך זמן קצר יותר (רקודי בטן במקורם היו ריקודים שיועדו לנשים בזמן צירי לידה, כדי לעזור לתינוק להתברג כלפי מטה) והסיכוי שהוא יתקע ויפסיק להתקדם למרות פתיחה מלאה של הצוואר הרחם קטן.

יש לזכור כי עדיף להמצא בתנוחות המרחיקות את הרחם מעמוד השידרה (= מונע לחץ על העצבים היוצאים ממנו לפיכך מפחית את הכאב, כמו גם מונע לחץ על כלי הדם הגדולים, המצויים בין הרחם לבין עמוד השידרה= מונע הפחתה באספקת הדם לשילייה, האטה בדופק העוברי והתערבויות רפואיות מיותרות)

יש לזכור כי רצוי להמתין בסבלנות להופעת הרפלקס האקספולסיבי, בו משתתפים שרירי הבטן העמוקים, העוזרים לרחם לפלוט את העובר אל אויר העולם מבלי שהתערבותו הלא מבוקרת תזיק לרצפת האגן. בזמן שהרפלקס הזה מתרחש שרירי הבטן הרוחביים, המתכווצים בעוצה אדירה, ,"מחבקים" את אברי האגן והבטן של היולדת ומקבעים אותה במקום גבוה, הסרעפת נדחקת כלפי מעלה, מלווה בנשיפה, צעקה או הקאה. רצפת האגן עולה אף היא כלפי מעלה ונפתחת כגשר עילי בפני התינוק, הנחלץ מתוך הרחם בפעולת סחיטה ולא בפעולת דחיפה.                                                    
למעשה כאשר התינוק נולד בצורה זו כיווצם של שרירי הבטן העמוקים מפעיל על הרחם לחץ מקדימה אחורה, כמו על שפורפרת משחת השיניים. התינוק מחליק דרך הרחם ורצפת האגן ולא נדחף ביחד עמם החוצה כפי שיקרה אם ננסה "לעזור" ללידה ע"י לקיחת אויר ולחיצה מלמעלה כלפי מטה.

כמו כן חשוב לזכור כי אם ננסה "לעזור" ע"י לקיחת ולחיצה כלפי מטה תתנפח הבטן והבקע הפיזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים יתרחב עד כדי קרע. שהלחץ יהיה מלמעלה כלפי מטה, לחץ שעל פי מחקרים גורם לעומס של 20 ק"ג על רקמת החיבור של הרחם עם כל לחיצה. מאליו מובן שזהו רגע קריטי מאחר והרקמות הללו פגיעות עוד יותר לאור העובדה שהן הוחלשו ממשקל העובר בתקופת ההריון ושהן גמישות במיוחד בשל הורמון הפרוגסטרון.
כי מחקרים אחרים מצביעים על העובדה שלחיצות תוך כדי שאיפה לאורך זמן גורמת לתינוק לפתח היפוקסיה ואצידוזיס, דבר העלול להצדיק התערבות כירוגית או לידה מכשירנית (מלקחיים או ואקום).
 
יש גם לזכור כי בזמן ירידת התינוק אל תעלת הלידה הוא יורד אחורה, לכיוון עצם הזנב, ורק ממש ברגע שהוא מגיח לעולם הוא מסובב את הראש כלפי קדימה, במטרה לעקוף את עצם החיק באגן של היולדת. לפיכך למנח האגן והירכיים בתהליך הלידה תפקיד חשוב מאוד. בין האגן לירכיים חייבת להישמר זווית קטנה מ - 90 מעלות, תוך שמירה על סיבוב הירכיים פנימה (בין אם הן פסוקות או צמודות זו לזו) כדי: מחד למנוע שקע מוגבר בגב וכאבי גב מיותרים ומאידך כדי לגרום לפתיחת עצמות האגן מאחור (כפי שאנו עושים באופן לא מודע בזמן מתן צואה)
 
סיבוב החוצה של הירכיים אמור להתרחש רק ברגע שראש התינוק מסתובב כלפי קדימה, שניה לפני היוולדו, במטרה לסגור בין עצמות האגן אחורה ולפתוח לו דרך קדימה, מאליו ברור כי כל מנח שאינו עונה על תיאור זה יעכב את תהליך התינוק בתעלת הלידה וגיחתו החוצה ויצריך לחיצות מאומצות יותר וכמובן מיותרות.

כאשר מתבקשת היולדת ללחוץ בשלב בו אמור התינוק להסתובב קדימה והלחיצות מתבצעות תוך כדי לקיחת אויר, הרמת הראש והכתפיים,  אחיזת המוטות התומכים ברגלי היולדת ועיקול הגב קדימה בצורת קשת יגרום לצוואר הרחם לפנות אחורה ומטה, לכיוון פי הטבעת, ולחיצה חזקה בכיוון זה עלולה לגרום במקרה הטוב להתפתחותם של הטחורים ובמקרה הגרוע לקרעים בסוגר של פי הטבעת.
כיצד אם ניתן בכל זאת ניתן לעזור לתהליך הלידה מבלי לגרום לנזקים מיותרים לרצפת האגן והבטן כאשר הופעת הרפלקס מתבוששת מלהגיע? ראשית אין ללחוץ לפני הופעת צירי הלחץ, גם אם קיימת כבר פתיחה מלאה של צוואר הרחם, כיוון שזה סימן שהתינוק עדיין לא ירד מספיק. ממש כפי שלא יעלה בדעתנו ללחוץ בשירותים לפני ירידת הצואה והופעת תחושת הצורך לתת צואה!
יש לדעת שמחקרים רבים מצביעים על העובדה שלחיצות לפני הזמן אינן מקדמות את מהלך הלידה ורק גורמות להעייפות היולדת ולנזק לרקמות החיבור שלה. מה שכן ניתן לעשות כדי לעזור לתינוק לרדת זה לנוע עד כמה שניתן במסגרת המוגבלויות של היולדת (מוניטור, אינפוזיה, אפידורל וכו') קרי: להסתובב הרבה מצד לצד, להתיישב לעיתים תכופות ולהישען קדימה או הצידה, לפי הדרכת המיילדת.
בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה (יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה). יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס את בטן חזק פנימה) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה. רק לאחר הוצאת כל האויר ותוך שמירה על גב ארוך. ניתן להתאמן מספר חודשיים לפני הלידה, כל בוקר בזמן מתן צואה, בישיבה על האסלה (ראי טכניקה נכונה למתן צואה).
יש לדאוג לכך שפרקי הירכיים יהיו כפופים מאוד (בזוית קטנה מ - 90 מעלות ), ברכיים הכי קרובות לבטן שאפשר, מסובבות פנימה אם התינוק עדין יורד אחורה, או החוצה אם התינוק כבר הסתובב קדימה (בדרך כלל בשלב זה די יהיה אם נסובב את הברכיים החוצה כדי שהתינוק "יחלץ" לבד. זהו גם השלב בו מבקשת בדרך כלל המיילדת להפסיק ללחוץ כדי למנוע קריעה לא מבוקרת של פתח הנרתיק), כפות הרגליים באויר או שעונות על רגליות שולחן הלידה.
 
לעזרת שרירי הבטן הרוחביים ניתן לגייס את הידיים ע"י השענת כפות הידיים על הירכיים (מרפקים ישרים) ודחיפתן בכוח רב כנגד הירכיים. דחיפה זו גורמת לכתפיים ובית החזה לעלות כלפי מעלה, להיחלץ כנגז המזרון, הלאריך את הגב ולדחוק את המותן והעורף כנגד המזרון.
בצורה זו צוואר הרחם פונה קדימה ומעלה, בהמשך הנרתיק, ומאפשר לעובר לצאת דרך תעלת הלידה מבלי לחבל בסוגר האחורי (ראה ציור). לבסוף יש לזכור שמספר הלחיצות עולה.
בצורה זו צוואר הרחם פונה קדימה ולמעלה, בהמשך הנרתיק, ומאפשר לעובר לצאת דרך תעלת הלידה מבלי לחבל בסןגר האוחרי (ראה ציור). לבסוף יש לזכור שמספר לחיצות עולה על חמש עלול להיות טראומתי לרצפת האגן..
אם בוחרים ללדת בכריעה חשוב מאוד לזכור שכל כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה, ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודימום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה(=בית חזה רחוק מהאגן ואין דחיבת רחם עם התינוק החוצה!!!). לכריעה תלויה צריך כושר רב ויתרונה הגדול הוא ניצול כוח הכבידה. פתרון ביניים הנה לידה בעמידת שש, המאפשרת שחרור מפרקי האגן, הרחקת הרחם מהגב, שיחרור עובר תקוע ושחרור כתפיים ותינוקות גדולים.
 
לאחר הלידה: יש לזכור כי האזור עבר טראומה וכי הוא זקוק למנוחה. במהלך הלידה העצב של שרירי רצפת האגן נמחץ בין ראש התינוק לעצמות האגן של היולדת. אם בלידה הראשונה לוקח לו לא פחות מחודשיים כדי להתאושש הרי שבכל לידה נוספת משך התאוששתו יתארך ומידת החלמתו תהיה פחות ופחות מלאה. לפיכך בתקופה זו אין שרירי רצפת האגן יכולים להגן בצורה יעילה על רקמות החיבור שעברו מתיחה בזמן הלידה ואם לא נזהר יוקבעו נזקי הלידה בה.
גם החביקה של שרירי הלידה הרוחביים, המקבעת את אברי האגן למקומם כתקנם, לוקה. במשך ההריון נמתחו שרירי הבטן בצורה הדרגתית והתווספו להם כ - 15 סנטימטר. לאחר הלידה מתרוקן חלל הבטן בבת אחת והתמיכה ששרירים אלו אמורים לספק לאברי הבטן והגב לא קיימת.
זמן המנוחה נקבע ע"י הטבע והוא נמשך במשך ששה שבועות, בהן האישה נחשבת מבחינה פיזיולוגית לאישה במשכב לידה. באותהתתקופה היא חוזרת בהדרגה לאיזון ההורמונלי התקין שלה, הרקמות שנחבלו עוברות תהליך החלמה, עצמות האגן שהתרחקו זה מזה בזמן הלידה חוזרות מקומן ושרירי הבטן המאורכים חוזרים לאורכם הנורמלי.
בתקופה זו בה שיריר רצפת האגן והבטן אינם מתפקדים בצורה נורמלית האישה תהייה חשופה לפתח בעיות עמוד שידרה, דליפות שתן (ו) וצואה וצניחת אברי מין אם היא לא תקפיד על התנהגות מתאימה. לפיכך בתקופה זו צריכה אישה לבוח הרבה, להקפיד ולהימנע ממאמצים כמו: התעמלות (במיוחד תרגילי בטן קלאסיים), נשיאת משאות (הרמת ילדים, סחיבת סלים וכו') עצרויות ושיעול כרוני.
למעשה בתרבויות המסורתיות אישה הייתה נמצאת בתנועה עד לרגע הלידה עצמה, בעוד שלאחר הלידה נחה כ - 45 יום. נשות המשפחה דאגו לטפל בילדיה, לכבס, לבשל, לעסותה ולטפל בה. לעומת זאת בתקופה המודרנית שוכבת האישה עד לרגע הלידה וחוזרת אחרי יומיים שלושה לאחר הלידה לפעילות נורמלית מבלי להתחשב במצב גופה. אין ספק שהעייפות הגדולה של היולדת, הטייה לדכאונות, וכאבי הגב המאופיינים בתקופה זו שורשם בחוסר כיבוד המהלך התקין של תקופת משכב לידה.
כדי להקל על היולדת והימנע עד כמה שאפשר מקיבוע נזקי הלידה יש להקפיד לנוח הרבה ולבצע את מה שניתן בשכיבה במקום בישיבה. בתקופה זו כדאי לחזור על התרגול שבוצע בתקופת ההכנה ללידה: נשימות מהבטן (כדי לשפר את ההחזרה הורידית, תנועת המעיים וחיזוק שרירי הבטן הרוחביים), תרגול שרירי רצפת האגן ותרגילי מתיחה

 

 
אני מזמינה אותך ליצור עימי קשר לקביעת פגישת הכרות,
שרון 052-3748202
ברכות וימים יפים וטובים לך.
 
טלפון לקביעת תור: 052-3748202 | מיקום הקליניקה: חולון.
אי מייל : sharonc3010@gmail.com
כל הזכויות שמורות לשרון כהן, התכנים באתר נועדו למידע בלבד ואינו תחליף לייעוץ מומחה או ייעוץ רפואי.